Le texte Le vocabulaire Les révisions
Shvouoth
Daf 22b
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בֵּין הוּא וּבֵין חֲבֵירוֹ לֹא מָעַל, לְפִי שֶׁאֵין מְעִילָה בְּקוּנָּמוֹת.
Traduction
And the Rabbis say: Both he and the other are not liable for misusing consecrated property, because there is no prohibition of misuse of consecrated property with regard to konamot.
Tossefoth non traduit
וחכמים אומרים בין הוא בין חבירו לא מעל כו'. משמע. דכ''ע מודו בקונמות דאין להן פדיון דאפי' רבי מאיר דאמר יש מעילה בקונמות מודה דאין לו פדיון והקשה הר' יצחק בן רבינו מאיר דבריש האשה רבה (יבמות פח. ושם) אמר אי קסבר יש מעילה בקונמות משום דבידו לפדותו הוא ותירץ ר''ת דקונמות דאסר אכ''ע יש להן פדיון לר''מ כיון דדמיא להקדש תדע מדנקט ככר זו עלי הקדש וא''ת וניפלוג בקונם גופיה וי''ל דאה''נ ובקונם גופיה מפליג ורישא נמי איירי בקונם וככר זו הקדש היינו כהקדש דהא לר''מ לא שני ליה בין קרבן לכקרבן בין אימרא לכאימרא כדאיתא בספ''ק דנדרים (דף יג.) ה''ה בין הקדש לכהקדש כיון דדעתיה אקונם א''נ איירי בפירש בהדיא כהקדש ואיידי דנקט בסיפא ככר זו עלי הקדש דלא איצטריך לפרש כהקדש כיון דאמר עלי תנא נמי רישא ככר זו הקדש וחכמים דאמרי בין הוא בין חבירו לא מעל פליגי נמי ארישא וברוב ספרים גרס בר''פ אין בין המודר (נדרים לה.) בין כך ובין כך לא מעל ואית ספרים דגרסי אחד זה ואחד זה לא מעל וגרסי נמי התם ברישא קונם ככר זו הקדש:
אֵיפוֹךְ: אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה לֹא מָעַל, לְפִי שֶׁאֵין מְעִילָה בְּקוּנָּמוֹת. דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: הוּא מָעַל, וַחֲבֵירוֹ לֹא מָעַל.
Traduction
The Gemara responds: Reverse the opinions and say as follows: Both this one and that one are not liable for misusing consecrated property, because there is no prohibition of misuse of consecrated property with regard to konamot. This is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: He is liable for misuse of consecrated property and the other is not liable for misuse of consecrated property.
אִי הָכִי, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר קוּנָּמוֹת כְּשָׁבוּעוֹת – אֶלָּא קוּנָּמוֹת אִצְטְרוֹפֵי הוּא דְּלָא מִצְטָרְפִי, הָא מְעִילָה אִית בְּהוּ?! וְהָאָמַר רַבִּי מֵאִיר: אֵין מְעִילָה בְּקוּנָּמוֹת כְּלָל!
Traduction
The Gemara asks: If so, how is it that Rabbi Meir says in the previous baraita: Items forbidden by konamot are like those forbidden by oaths? Items forbidden by konamot do not combine to produce a full measure that renders one liable for misuse of consecrated property, but this indicates that misuse of consecrated property nevertheless applies to them. But doesn’t Rabbi Meir say, according to the reversal of the opinions, that with regard to konamot, there is no prohibition of misuse of consecrated property at all?
לְדִבְרֵיהֶן דְּרַבָּנַן קָאָמַר לְהוּ: לְדִידִי – אֵין מְעִילָה בְּקוּנָּמוֹת כְּלָל; לְדִידְכוּ – אוֹדוֹ לִי מִיהַת דְּקוּנָּמוֹת כִּשְׁבוּעוֹת!
Traduction
The Gemara answers: When Rabbi Meir says that items forbidden by konamot do not combine to produce a full measure, he is saying this to the Rabbis in accordance with their statement, as follows: According to my opinion with regard to konamot, there is no prohibition of misuse of consecrated property at all. According to your opinion, at least admit to me that items forbidden by konamot are like items forbidden by oaths and do not combine to produce a full measure.
וְרַבָּנַן – שְׁבוּעוֹת אִיכָּא דְּרַב פִּנְחָס, קוּנָּמוֹת לֵיכָּא דְּרַב פִּנְחָס.
Traduction
And the Rabbis? They explain that with regard to items forbidden by oaths one should apply the reasoning of Rav Pineḥas that since two items that are forbidden by a single oath are distinct with regard to sin-offerings, they do not combine in order to produce a full measure. With regard to konamot the reasoning of Rav Pineḥas does not apply.
אָמַר רָבָא: ''שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל'', וְאָכַל עָפָר – פָּטוּר. בָּעֵי רָבָא: ''שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל עָפָר'', בְּכַמָּה? כֵּיוָן דְּאָמַר ''שֶׁלֹּא אוֹכַל'' – דַּעְתֵּיהּ אַכְּזַיִת; אוֹ דִלְמָא, כֵּיוָן דְּלָאו מִידֵּי דְּאָכְלִי אִינָשֵׁי הוּא, בְּכָל שֶׁהוּא? תֵּיקוּ.
Traduction
§ Rava says that if one said: On my oath I will not eat, and then he ate dirt, he is exempt, because eating dirt is not considered to be eating. Rava raises a dilemma: If one says: On my oath I will not eat dirt, how much dirt must he eat in order to be liable? Is the halakha that since he said: I will not eat dirt, his intention is that the prohibition applies to an olive-bulk? That is the standard measure for prohibitions with regard to eating. Or perhaps, since dirt is not something that people eat, he is liable for eating any amount. The Gemara concludes: The dilemma shall stand unresolved.
Rachi non traduit
ואכל עפר פטור. דלאו בר אכילה היא:
בָּעֵי רָבָא: ''שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל חַרְצָן'', בְּכַמָּה? כֵּיוָן דְּמִתְאֲכִיל עַל יְדֵי תַּעֲרוֹבֶת – דַּעְתֵּיהּ אַכְּזַיִת; אוֹ דִלְמָא, כֵּיוָן דְּלָא בְּעֵינֵיהּ אָכְלִי לֵיהּ אִינָשֵׁי – דַּעְתֵּיהּ אַמַּשֶּׁהוּ? תֵּיקוּ.
Traduction
Rava raises a dilemma: If one says: On my oath I will not eat a grape seed, how much must he eat in order to be liable? Is the halakha that since it is ordinarily eaten in a mixture, i.e., as part of a grape, his intention is that the prohibition applies to a complete olive-bulk measure of grape seeds? Or perhaps, since people do not eat it by itself but always in a mixture, his intention is to be liable for eating any amount. The Gemara concludes: The dilemma shall stand unresolved.
Rachi non traduit
ע''י תערובת. עם הענבים:
דעתו אמשהו. את''ל עפר במשהו:
בָּעֵי רַב אָשֵׁי: נָזִיר שֶׁאָמַר ''שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל חַרְצָן'', בְּכַמָּה? דְּכֵיוָן דִּכְזַיִת אִיסּוּרָא דְּאוֹרָיְיתָא הוּא, כִּי קָא מִשְׁתְּבַע – אַהֶתֵּירָא קָא מִשְׁתְּבַע, וְדַעְתֵּיהּ אַמַּשֶּׁהוּ; אוֹ דִלְמָא, כֵּיוָן דְּאָמַר ''שֶׁלֹּא אוֹכַל'', דַּעְתֵּיהּ אַכְּזַיִת?
Traduction
§ Rav Ashi raises a dilemma: In the case of a nazirite who says: On my oath I will not eat a grape seed, how much must he eat in order to be liable? A nazirite is prohibited from eating grape seeds (see Numbers 6:4). Is the halakha that since eating an olive-bulk is a prohibition by Torah law, when he takes an oath of this sort, he is taking the oath to prohibit that which is permitted to him and his intention in taking the oath is to prohibit eating any amount? Or perhaps, since he said: I will not eat a grape seed, his intention is that the prohibition applies to an olive-bulk, which is the standard measure for what is considered eating.
Rachi non traduit
נזיר שאמר שבועה שלא אוכל חרצן בכמה. אם תמצא לומר בשאר כל אדם בכזית נזיר מאי מי אמרינן כיון דכזית אסור עליה ויודע הוא שאין שבועה חלה עליו:
כי אשתבע אהיתירא אשתבע. על פחות מכזית שלא היה מושבע עליו מסיני:
דעתיה אכזית. ואין כאן שבועה:
Tossefoth non traduit
נזיר שאמר שבועה שלא אוכל חרצן. איידי דקאי בחרצן נקט חרצן וה''ה דמצי למיבעי בחלב ונבילה בכל אדם אבל אין לפרש דנקט חרצן משום דאית בה תרתי שמושבע ועומד ולא אכלי ליה בעיניה ואיכא למימר טפי דדעתיה אכל שהוא דהא מנבילה וטריפה פשיט ליה:
אהתירא קמשתבע. אפילו לרבי יוחנן דאמר (יומא דף עג:) חצי שיעור אסור מן התורה אתיא בעיא דרב אשי דמסתמא כר' יוחנן סבירא ליה דקיימא לן כוותיה והיינו טעמא דכיון דליכא אלא איסורא בעלמא לא חשיב ליה מושבע ועומד א''נ לרבי יוחנן נפרש אהיתירא קמשתבע כגון ליהנות שלא כדרך הנאתו דקיימא לן (פסחים דף כד:) כל איסורים שבתורה אין לוקין עליהן אלא כדרך הנאתן ואפילו איסור בעלמא ליכא מדאורייתא אלא מדרבנן:
תָּא שְׁמַע: ''שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל'', וְאָכַל נְבֵילוֹת וּטְרֵיפוֹת, שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים – חַיָּיב. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר. וְהָוֵינַן בַּהּ: אַמַּאי חַיָּיב? מוּשְׁבָּע וְעוֹמֵד מֵהַר סִינַי הוּא! רַב וּשְׁמוּאֵל וְרַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמְרִי: בְּכוֹלֵל דְּבָרִים הַמּוּתָּרִין עִם דְּבָרִים הָאֲסוּרִין.
Traduction
The Gemara suggests: Come and hear proof from a mishna (22b): With regard to one who said: On my oath I will not eat, and then ate the meat of unslaughtered carcasses or tereifot, repugnant creatures or creeping animals, he is liable. And Rabbi Shimon deems him exempt. And we discussed it: Why is he liable for violating his oath when he eats non-kosher food? He is already under oath from Mount Sinai not to eat forbidden food, and an oath cannot take effect to prohibit that which is already forbidden. Rav and Shmuel and Rabbi Yoḥanan all say that this is a case where he incorporates into the oath that he will not eat some permitted items, along with the statement concerning the forbidden items. Since the oath takes effect with regard to the permitted items, it extends also to the forbidden ones.
וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: אִי אַתָּה מוֹצֵא אֶלָּא אִי בִּמְפָרֵשׁ חֲצִי שִׁיעוּר, וְאַלִּיבָּא דְרַבָּנַן; אִי בִּסְתָם, וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי עֲקִיבָא דְּאָמַר: אָדָם אוֹסֵר עַצְמוֹ בְּכָל שֶׁהוּא.
Traduction
And Reish Lakish says: You find that one is liable for eating non-kosher food after taking an oath not to eat only if it is both a case where he specifies in the oath that his oath includes a half-measure and in accordance with the opinion of the Rabbis that one is not liable for eating a half-measure unless it is specified in the oath. Since eating a half-measure is not prohibited by the Torah, the oath takes effect. Alternatively, you find that one is liable if he took the oath without specifying that the oath prohibits less than the usual measure and in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, who says that a person renders himself prohibited from eating any amount by taking an oath not to eat.
Rachi non traduit
אי אתה מוצא. שיתחייב אא''כ נאסר בשבועתו בחצי שיעור שאינו מושבע עליו מסיני והיכי משכחת לה אי במפרש ואליבא דרבנן אי בסתם לר' עקיבא:
וְהָא נְבֵילָה – דְּמוּשְׁבָּע וְעוֹמֵד מֵהַר סִינַי הוּא, דְּכִי חַרְצָן לְגַבֵּי נָזִיר דָּמְיָא; וְטַעְמָא דְּפָרֵישׁ, הָא לָא פָּרֵישׁ – דַּעְתֵּיהּ אַכְּזַיִת! שְׁמַע מִינַּהּ.
Traduction
The Gemara comments: But isn’t a carcass an item for which one is already under oath from Mount Sinai? In that respect it resembles a grape seed for a nazirite, and yet the reason that Reish Lakish says he is liable according to the Rabbis is that he specified that the oath prohibits him from eating even a half-measure, indicating that if he did not specify, his intention is that the oath refer to an olive-bulk. Conclude from it that a nazirite who takes an oath not to eat a grape seed is liable only if he eats an olive-bulk.
Rachi non traduit
והא נבילה. דכי חרצן לנזיר דמיא וקאמר ריש לקיש דאי אתה מוצא אליבא דרבנן אלא במפרש ולא אמרי' אפילו בסתם נמי דעתיה אמשהו דכי אשתבע אהיתירא אשתבע דכעפר דמיא דלא חזיא לאכילה לישראל:
אֶלָּא תִּפְשׁוֹט דְּבָעֵי רָבָא: ''שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל עָפָר'', בְּכַמָּה? תִּפְשׁוֹט דְּעַד דְּאִיכָּא כְּזַיִת – דְּהָא נְבֵילָה כְּעָפָר דָּמְיָא; וְטַעְמָא דְּפָרֵישׁ, הָא לֹא פָּרִישׁ – דַּעְתֵּיהּ אַכְּזַיִת!
Traduction
The Gemara asks: But according to this, resolve the dilemma that Rava raises with regard to one who says: On my oath I will not eat dirt, asking how much he must eat in order to be liable? Resolve the dilemma by saying that he is not liable unless he eats an olive-bulk, since a carcass resembles dirt, and the reason he is liable is that he specified that the oath prohibits him from eating even a half-measure, indicating that if he did not specify, his intention is that the oath refers to an olive-bulk.
לֹא; עָפָר – לָאו בַּר אֲכִילָה הוּא כְּלָל; נְבֵילָה – בַּת אֲכִילָה, וְאַרְיָא הוּא דִּרְבִיעַ עִילָּוַוהּ.
Traduction
The Gemara answers: No, the dilemma cannot be resolved based on this comparison. Dirt is entirely inedible. A carcass, by contrast, is edible, but a lion crouches on it, i.e., eating it is prohibited by the Torah. Therefore, one cannot derive the halakha concerning dirt from the halakha concerning a carcass.
Rachi non traduit
נבילה בת אכילה היא. ושייך בה שיעורא:
דרביע עליה. דרבוץ עליה אריא אזהרת המקום:
מַתְנִי' ''שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל'', וְאָכַל וְשָׁתָה – אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת. ''שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל וְשֶׁלֹּא אֶשְׁתֶּה'', וְאָכַל וְשָׁתָה – חַיָּיב שְׁתַּיִם. ''שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל'', וְאָכַל פַּת חִטִּין וּפַת שְׂעוֹרִין וּפַת כּוּסְּמִין – אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת. ''שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל פַּת חִטִּין וּפַת שְׂעוֹרִין וּפַת כּוּסְּמִין'', וְאָכַל – חַיָּיב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. ''שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֶשְׁתֶּה'', וְשָׁתָה מַשְׁקִין הַרְבֵּה – אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת. ''שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֶשְׁתֶּה יַיִן וְשֶׁמֶן וּדְבַשׁ'', וְשָׁתָה – חַיָּיב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת.
Traduction
MISHNA: If one said: On my oath I will not eat, and then he ate and drank, he is liable to bring only one offering, because an oath to refrain from eating includes refraining from drinking. If he said: On my oath I will not eat and I will not drink, and then he ate and drank, he is liable to bring two offerings. If he said: On my oath I will not eat, and then he ate wheat bread and barley bread and spelt bread, he is liable to bring only one offering. If he said: On my oath I will not eat wheat bread or barley bread or spelt bread, and then he ate all of them, he is liable to bring an offering for each and every one. If he said: On my oath I will not drink, and then he drank several kinds of liquids, he is liable to bring only one offering. If he said: On my oath I will not drink wine or oil or honey, and then he drank all of them, he is liable to bring an offering for each and every one.
Rachi non traduit
מתני' שבועה שלא אוכל ואכל ושתה. אע''ג דשתיה בכלל שבועה של אכילה כדאמר בגמרא אינו חייב אלא אחת דהוה ליה כאכל ואכל בהעלם אחד:
שלא אוכל ושלא אשתה. הוו להו שתי שבועות ובגמרא פריך הויא לה שבועה על שבועה:
שבועה שלא אוכל פת חטין פת שעורין כו'. דכיון דפריש אדעתא דמיחל שבועה אכל חדא וחדא באנפי נפשיה קאמר ובגמרא פריך דלמא האי דפריש להו אדעתא למיפטר ממינא אחרינא דאי אמר שלא אוכל סתם הוה נאסר בכל המינים ולעולם חד שבועה היא:
''שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל'', וְאָכַל אֳוכָלִין שֶׁאֵינָן רְאוּיִן לַאֲכִילָה, וְשָׁתָה מַשְׁקִין שֶׁאֵינָן רְאוּיִן לִשְׁתִיָּה – פָּטוּר. ''שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל'', וְאָכַל נְבֵילוֹת וּטְרֵיפוֹת, שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים – חַיָּיב. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר. אָמַר: ''קוּנָּם אִשְׁתִּי נֶהֱנֵית לִי אִם אָכַלְתִּי הַיּוֹם'', וְהוּא אָכַל נְבֵילוֹת וּטְרֵיפוֹת, שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים – הֲרֵי אִשְׁתּוֹ אֲסוּרָה.
Traduction
If he said: On my oath I will not eat, and he ate foods that are inedible or drank liquids that are not potable, he is exempt. If he said: On my oath I will not eat, and then he ate the meat of unslaughtered carcasses or tereifot, repugnant creatures or creeping animals, he is liable. And Rabbi Shimon deems him exempt, since he is already under oath from Mount Sinai not to eat them and an oath cannot take effect where another oath is in force. But if he said: It is konam for my wife to derive benefit from me if I ate today, and he had eaten carcasses or tereifot, repugnant creatures or creeping animals, his wife is prohibited from deriving benefit from him.
Rachi non traduit
ואכל נבילות כו' חייב. דראוין הן לאכילה ואריא הוא דרביע עלייהו:
ור''ש פוטר. דמושבע ועומד הוא עליהן:
אשתו אסורה. שהרי אכל אוכלין ואפי' לר''ש דפטר בקמייתא טעמא לאו משום דלאו בני אכילה אלא לפי שאין שבועה חלה על דבר מצוה כדלקמן: גמ'
גְּמָ' אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אָבִין אָמַר שְׁמוּאֵל: ''שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל'', וְשָׁתָה – חַיָּיב. אִיבָּעֵית אֵימָא סְבָרָא, וְאִיבָּעֵית אֵימָא קְרָא.
Traduction
GEMARA: Rabbi Ḥiyya bar Avin says that Shmuel says: If one said: On my oath I will not eat, and then he drank, he is liable. If you wish, you may propose a logical argument for this ruling, and if you wish, you may cite a verse to explain it.
אִיבָּעֵית אֵימָא סְבָרָא – דַּאֲמַר לֵיהּ אִינָשׁ לְחַבְרֵיהּ: ''נִטְעוֹם מִידֵּי'', וְעָיְילִי וְאָכְלִי וְשָׁתוּ. וְאִיבָּעֵית אֵימָא קְרָא – שְׁתִיָּה בִּכְלַל אֲכִילָה; דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: מִנַּיִן לִשְׁתִיָּה שֶׁהִיא בִּכְלַל אֲכִילָה? שֶׁנֶּאֱמַר: ''וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם מַעְשַׂר דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ'';
Traduction
The Gemara explains: If you wish, you may propose a logical argument for this ruling: It is clear that drinking is included in eating from the fact that a person will say to another: Let’s have a taste of something, and they go in and eat and drink. And if you wish, cite a verse as the source for this ruling, as Reish Lakish says: From where is it derived that drinking is included in eating? It is derived from that which is stated: ''And you shall eat before the Lord your God, in the place that He shall choose to cause His name to dwell there, the tithe of your grain, of your tirosh, and of your oil'' (Deuteronomy 14:23).
Tossefoth non traduit
תא ונטעום מידי ואזלי ואכלי ושתו. ואי שתיה לאו בכלל אכילה הוא היה להן להזכיר. גם השתיה ולפי הספרים דל''ג אלא אזלי ושתו ניחא טפי וא''ת מה ענין טעימה אצל אכילה ויש לומר שמא בלשונם הוו קרו לאכילה טעימה:
איבעית אימא קרא כו'. בספ''ק דקדושין (דף לה:) גבי כל שישנו בהשחתה אמר הכי וכן בכמה מקומות ותימה כיון דאיכא סברא ל''ל קרא דהכי פריך בפ''ב דכתובות (דף כב.) גבי הא דאמר רב הונא מנין להפה שאסר הוא הפה שהתיר למה לי קרא סברא הוא הוא אסרה הוא שרי לה ויש לחלק דיש דברים שאין הסברא פשוטה כל כך וצריך הפסוק להשמיענו הסברא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source